“וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ…”. המעלה הגבוהה מכולם בצדקה על פי הרמב”ם היא זו שמחלצת עני ממצבו, “מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שֶמָך ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות… ועל זה נאמר וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ… וָחַי עִמָּךְ… החזק בו עד שלא יפול ויצטרך“.
מדינה יהודית מתוקנת צריכה להתבסס על ערכים של חסד. סיוע אמיתי לחלשים בחברה אינו תחזוקת עוני, אלא נתינת כלים באמצעותם יכולות השכבות החלשות לצאת ממצוקה כלכלית, לחיי מעש ורווחה. העוני רווח ביותר בחברה החרדית והערבית, שם שיעור המשפחות העניות הינו 55% ו-53% בהתאמה. הסיבה העיקרית לעוני היא התעסוקה הנמוכה של הגברים החרדים, והנשים הערביות, הגדלת שיעור התעסוקה של שתי תתי-אוכלוסיות אלו, ונתינת כלים בידם שיאפשרו להם להצטרף למעגל התעסוקה היא אינטרס כלכלי וחברתי עליון של כלל החברה הישראלית.
תוכנית (נפתלי בנט): שתסייע למקבלי קצבאות לצאת מחיי עוני ותלות לחיי מעש, ותכלול אספקת מסגרות תעסוקה זמניות, הכשרות מקצועיות שוטפות, ייעוץ והכוונה, הינה מחוייבות ערכית ראשונה במעלה של החברה הישראלית – אסור לנטוש מאחור את החלשים והעניים; יש להושיט להם יד ולהרים אותם, ולא להסתפק בזריקת נדבה. מערכת רווחה שאינה מספקת כלים ליציאה מעוני, לצד תמיכה כלכלית בחלשים מובילה בסופו של דבר להנצחה והגברה של תלות ועוני.
סוגייה נוספת הקשורה לנושא העוני היא הנשיאה בנטל. מחקרים מראים כי חרדים המשתלבים בשירות צבאי או לאומי מצליחים להגיע לרמות השתכרות גבוהות יותר מאלו של האוכלוסיה החרדית הכללית ששיעור העוני בה עומד על למעלה מ-50%. במקרה זה מדובר ברווח כפול – הוצאת החרדים ממעגל העוני והכנסתם למעגל הנושאים בנטל והחברה הישראלית. יש לציין כי שילוב החברה החרדית במסגרות צבאיות ולאומיות, צריך להתרחש רק מתוך כבוד, רגישות ושיח מתמיד.
